מגש כבלים מגולוון חם-

אכן קיים סיכון לקורוזיה אלקטרוכימית כאשר מגשי כבלים מגולוונים חמים- נמצאים במגע ישיר עם ליבות אלומיניום או כבלי נחושת. סיכון זה נובע בעיקר מההבדל הפוטנציאלי בין מתכות שונות. כאשר יש אלקטרוליט (כגון מי גשמים או מים מעובים), הפרש הפוטנציאלים יגרום למתכת הפעילה (אבץ או אלומיניום) לפעול כאנודה ולהאיץ קורוזיה. ביניהם, השילוב של כבל נחושת ומגש מגולוון חם- הוא בעל הסיכון הגבוה ביותר, עם הפרש פוטנציאלי של 1.10V; ההבדל הפוטנציאלי בין כבל אלומיניום לשכבת אבץ קטן יותר (0.15V), אך הוא עדיין זקוק להגנה בסביבה לחה.

כדי לבודד ביעילות מגע מתכת, ניתן לנקוט ברמות הגנה מרובות. בידוד פיזי הוא השיטה הישירה והיעילה ביותר, כולל שימוש באטמים מבודדים כגון ניילון וגומי (עובי גדול מ-2 מ"מ או שווה ל-2 מ"מ) להפרדת כבלים ומגשים, ושימוש בסרט רצועה לא-מתכתי לתיקון כבלים. במצבי מגע עם כבל נחושת-בסיכון גבוה, מומלץ להוסיף שרוול מבודד לחלק החיצוני של הכבל או לטפל במשטח המגע של המגש בשרף אפוקסי. בתכנון הנדסי, ניתן למנוע קורוזיה גלוונית באופן יסודי על ידי בחירת כבלים מבודדים לחלוטין או שימוש בחומרים חלופיים כגון מגשי פיברגלס/נירוסטה.

ביישומים מעשיים יש להקדיש תשומת לב מיוחדת להשפעה של גורמים סביבתיים, ולחזק את ההגנה בסביבות לחות או חיצוניות. מומלץ לבנות בהתאם לתקן IEEE 835 ותקנים נוספים, לשמור על מערכת הנחת הכבלים יבשה ומאווררת ולהקים מערכת בדיקה שוטפת, תוך התמקדות באיבוד שכבת האבץ ובמצב בידוד הכבלים. באמצעות תכנון הגנה שיטתי והתקנה ותחזוקה סטנדרטיים, ניתן לשלוט ביעילות על הסיכון של קורוזיה אלקטרוכימית כדי להבטיח-תפעול בטוח לטווח ארוך של מערכת הכבלים.